Le texte Le vocabulaire Les révisions
Yevamoth
Daf 58a
משנה: בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד הוּא פּוֹסֵל עַל יְדֵי אַחִים וְאַחִים פּוֹסְלִין עַל יָדוֹ. אֶלָּא שֶׁהוּא פוֹסֵל תְּחִילָּה וְאַחִין פּוֹסְלִין תְּחִילָּה וְסוֹף. כֵּיצַד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִימְתּוֹ פָּסַל עַל יְדֵי אַחִים. בָּאוּ עָלֶיהָ אַחִים עָשׂוּ בָהּ מַאֲמָר נָֽתְנוּ גֵט אוֹ חָֽלְצוּ פָּֽסלוּ עַל יָדוֹ.
Traduction
Un garçon de neuf ans et un jour est susceptible de rendre sa belle-sœur impropre à un mariage avec ses frères (s'il a cohabité avec elle, ou l'a répudiée, ou engagée comme fiancée); de même ses frères peuvent la rendre impropre pour lui. Pourtant il y a cette différence que (au point de vue des fiançailles) il la rend impropre seulement si un tel engagement a déjà été effectué par l'un des frères; mais les autres frères la rendent impropre pour lui (dans les mêmes circonstances), soit au commencement (s'ils sont les premiers), soit à la fin. Voici comment: si un garçon de neuf ans et un jour cohabite avec sa belle-sœur, après qu'un des frères s'était fiancé avec elle, il la rend pourtant impropre pour eux; mais si l'un de ses frères a cohabité avec elle, ou lui a fait une promesse de mariage, ou lui a remis un acte de divorce, ou s'est laissé déchausser par elle, il la rend impropre pour ce garçon.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בן תשע שנים כו' פוסל על ידי אחין. אם בא עליה דביאתו ביאה וכן יש לו מאמר אבל אינו מאמר גמור כדלקמן:
אלא שהוא פוסל תחלה. בגמ' מפרש דאמאמר קאי:
והאחין פוסלין תחלה וסוף. דביאת בן תשע לא קניא לגמרי אלא כמאמר דעלמא וקי''ל דיש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר המאמר:
כיצד. בבבלי קאמר דחסורי מחסרא והכי קתני בד''א במאמר אבל בביאה פוסל תחלה וסוף כיצד בן ט' שנים ויום א' שבא כו':
ע''י אחים. שעשו בה מאמ' מתחלה והאי כיצד אבסוף קאי:
מתני' בן תשע שנים ויום א' שבא כו' פסל ע''י. דהוי ליה כמאמר אחר מאמר דשניהם תופסין בה וכיון דבעיא גט משני קם ביתה עליה בכיון שלא בנה שוב לא יבנה:
הלכה: בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד הוּא פוֹסֵל כול'. הָא בְסוֹף אֵינוֹ פוֹסֵל אֶלָּא אַחַר מַאֲמָרוֹ אֲבָל לְאַחַר בִּיאָתוֹ פוֹסֵל. אֶלָּא שֶׁהוּא פוֹסֵל בְּדָבָר אֶחָד וְהֵן פּוֹסְלִין בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים.
Traduction
Est-ce à dire qu'à la fin il ne la rend pas impropre (par la cohabitation)? Si; mais la Mishna veut dire qu'en cas d'engagement, ce garçon rend la femme impropre au commencement (par cet engagement), mais en cas de cohabitation, il la rend impropre même à la fin (par cet acte final); seulement, il y a cette distinction à noter qu'en ce cas le garçon la rend finalement impropre par un seul point (la cohabitation), tandis que les frères la rendent impropre par quatre points (ou la cohabitation, ou l'engagement, ou l'acte de divorce, ou le déchaussement).
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא בסוף אינו פוסל. בתמיה דהא קי''ל ביאתו פוסל בסוף:
אלא לאחר מאמרו. הוא דאינו פוסל אלא בתחלה:
אבל לאחר ביאתו. כלו' לאחר שבא עליה פוסל אפילו בסוף אלא שהוא פוסל בסוף בדבר אחד בביאה:
והן פוסלין בד' דברים. בביאה ובמאמר ובגט ובחליצה:
רִבִּי בָּא. רַב הַמְנוּנָא וְרִבִּי זְעִירָא 58a תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. זֶהוּ רֹאשׁוֹ שֶׁל פֶּרֶק. מַה אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בִּשְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁהוּא פוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים אֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְאָמַר רִבִּי בָּא. וְרַב הַמְנוּנָא וְרִבִּי זְעִירָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. זֶהוּ רֹאשׁוֹ שֶׁלַּפֶּרֶק.
Traduction
Selon R. Aba (406)Cf. ci-dessus, 2, o l'on retrouve ces termes., R. Hamnona et Zeira disent tous deux que l'avis de R. Yossé conteste l'opinion énoncée en tête du chapitre (§ 1). Quel est l'avis de R. Yossé au sujet des autres points dits dans la même Mishna? On peut y répondre à l'aide de ce qui est dit ici: chaque fois qu'il y a inaptitude produite par autrui, le premier mari la provoque par lui-même; mais s'il n'y a pas eu d'inaptitude produite par autrui, le premier mari ne la provoquera pas non plus de lui-même. Sur quoi, R. Aba, R. Hamnona et R. Zeira disent tous que cet avis de R. Yossé se rapporte à la tête du chapitre (il ne conteste donc pas le reste). Or, R. Ila dit au nom de R. Simon b. Lakish, qu'il s'agit d'une union avec la sœur de sa femme mariée: comme il y a là inaptitude motivée par un autre, le mari la cause par lui-même; tandis que la sœur libre de la femme, qui ne motiverait pas d'inaptitude par autrui, ne la provoque pas seule.
Pnei Moshe non traduit
זהו ראשו של פרק. אדר' יוסי במתני' קאי דאמר כל שפוסל כו' וזהו טעמיה דר' יוסי נמי בראשו של פרק כו' כדפרישית ריש הל' ב' וע''ש:
רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. כָּל שֶׁהוּא פוֹסֵל כול'. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ נְשׂוּאָה הוֹאִיל וְהוּא פוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ פְנוּיָה הוֹאִיל וְאֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים אֵינוֹ פוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. דָּמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צְרִיכָה הִימֶּינּוּ גֵט.
Traduction
Aussi R. Ila au nom de Resh Lakish prescrit le divorce (sans quoi, la séparation n'est pas obligatoire). Voici comment ce cas se présente: A a une fille et une belle-fille (du premier lit de sa femme); une autre femme a aussi une fille et une belle-fille; puis A épouse cette mère, dont il a encore une fille D, lesquelles sont sœurs entre elles d'un seul côté; on suppose qu'il a commencé par épouser la belle-fille de sa femme (réputée morte), et ainsi de suite.
Pnei Moshe non traduit
רבי הילא בשם ר''ל אחות אשתו נשואה כו'. לפרושי מילתיה דר' יוסי קאי. ולגי' דהאי תלמודא דנקט אחות אשתו נשואה אחות אשתו פנוי' ע''כ דהכי מפרשינן דת''ק ור' יוסי פליגי בפלוגתא דר''ע ורבנן בריש פירקין אם אחות אשתו צריכה גט או לא וה''פ דת''ק סבר כרבנן דהתם דכל העריות אינן צריכו' גט חוץ מאשת איש שניסת עפ''י בית דין כדמפרשינן התם טעמא דשמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א''א יוצאת שלא בגט והילכך באחות אשתו אינה צריכה גט דליכא להאי חששא דהרי אם גירש אשתו אסור באחותה ולפיכך לת''ק לעולם אשתו מותרת לחזור לו אם נשא אחותה בין שהיא אחות אשתו נשואה וכגון דאזלי אשתו וגיסו למדה''י ובאו ואמרו לה מתה אשתך ולזו אמרו לה מת בעלך ועמד ונשאה ואח''כ באו אשתו וגיסו ובין שהיא אחות אשתו פנוי' דהרי אין אחות אשתו צריכה הימנו גט אפילו נשואה היא והילכך מותר באשתו ור' יוסי סבר כר''ע דאחות אשתו צריכה גט אלא דמחלק בין אחות אשתו נשואה דצריכה גט ובין אחות אשתו פנוי' דאינה צריכה גט וטעמא דאחות אשתו נשואה כיון שהיא נאסרת על בעלה צריך להוציאה בגט כדי לברר איסורו דמתוך אותו הגט נאסרה נמי אשתו של זה עליו דאחות גרושתו היא וכעין דאמר לעיל בריש פירקין כדי לברר איסורו של ראשון לפי פי' הרמב''ן ז''ל שכתבתי שם במראה ע''ש ומשום קנסא דהואיל ונאסרה על בעלה מוציאה בגט כדי לאסור אשתו עליו אבל באחות אשתו פנוי' דליכא האי טעמא אין צריכה גט והילכך מותר באשתו. והיינו דקאמר ר' יוסי הכא כל שפוסל כו' דשמעי' לת''ק דאמר ל''ש אחות אשתו נשואה ל''ש אחותה פנוי' מותרת אשתו לחזור לו דהרי אין אחות אשתו צריכה גט ועלה קאמר ר' יוסי אחות אשתו נשואה פוסל ע''י אחרים הוא וכדפרישית פוסל ע''י עצמו דצריכה הימנו גט ונאסרה נמי אשתו עליו. אחות אשתו פנוי' דאין כאן פוסל ע''י אחרים אינו פוסל ע''י עצמו דאין צריכה הימנו גט ולא נאסרה אשתו עליו הדין פירושא דהאי סוגיא:
אָֽמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתֶּךָ כול'. וְהֵיךְ עֲבִידָא. גְּבַר אִית לֵיהּ בַּר וְחוֹרְגָא וְאִינְתּוּ אִית לָהּ בַּר וְחוֹרְגָה וְאַסְבּוֹן דֵּין לְדִין וְאוֹלִידוֹן בְּרָא. מְשָׁרֵיי מִן חוֹרְגְתָא דְאִיתְתָא.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
והיך עבידא. על המתני' קאי דקתני אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאבי' ואח''כ מאמה כו' דהחמישית נכרי' עם הג' והג' עם הראשונה וכדפרישית במתני' ומפרש היכי דמי האי גוונא:
גבר אית ליה ברתא גרסינן וחורגה ואינתו אית לה ברתא וחורגה. ראובן יש לו בת ושמה רחל ובת אשתו מבעלה הראשון לאה והרי הן אחיות מן האם:
ואינתו. וכן אשה אחת שרה יש לה בת בלהה וחורגה בת בעלה זלפה והרי הן אחיות מן האב:
ואסבון דין לדין. ונשא ראובן את שרה:
ואולידון ברתא גרסינן. והולידו בת אחת ושמה דינה הרי דינה זו עם רחל אחיות מן האב ועם לאה נכרי' וכן דינה עם בלהה אחיות מן האם ועם זלפה נכרית:
משריי' מן חורגת' דאיתתא. כלו' התחלתו היתה מן החורגה של האשה ובכה''ג דוקא משכחת לה דנשא מתחילה זלפה ואמרו לו מתה ונשא בלהה אחותה מאבי' ואח''כ נשא דינה והיא אחותה מאמה ועם זלפה נכריות ואח''כ לרחל ואח''כ ללאה ונתבארה משנתינו:
Yevamoth
Daf 58b
כֵּיצַד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לִבְנוֹ הוּא מְייַעֲדָהּ. 58b אֵינוֹ מְייַעֲדָהּ לָאַחִין. וְייִעֲדֶינָּהּ לָאַחִין מִקַּל וָחוֹמֶר. מַה אִם הַבֶּן שֶׁאֵינוֹ קָם תַּחְתָּיו לַחֲלִיצָה וּלְיִיבּוּם הֲרֵי הוּא מְייָעֲדָהּ לוֹ. אָחִיו שֶׁהוּא קָם תַּחְתָּיו לַחֲלִיצָה וּלְיִיבּוּם אֵינוֹ דִין שֶׁמְייָעֲדֶנָּה לוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. הוּא מְייָעֲדָהּ. אֵינוֹ מְייָעֲדָהּ לְאָחִיו. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּבֶן שֶׁהוּא קָם תַּחְתָּיו בִּשְׂדֵה אֲחוּזָה. תֹּאמַר בְּאָחִיו שֶׁאֵינוֹ קָם תַּחְתָּיו בִּשְׂדֵה אֲחוּזָה. הוֹאִיל וְאֵינוֹ קָם תַּחְתָּיו בִּשְׂדֵה אֲחוּזָה אֵינוֹ דִין שֶׁייָעֲדֶנָּה לוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לִבְנוֹ הוּא מְייָעֲדָהּ וְאֵינוֹ מְייָעֲדָהּ לְאָחִיו.
Traduction
⁠— '' Voici comment, est-il dit, si un garçon de neuf ans et un jour cohabite etc. '' De ce qu'il est écrit (Ex 21, 9): S'il la destine à son fils (l'esclave juive), on conclut que le maître de l'esclave peut la consacrer comme fiancée à son fils, non à l'un de ses frères (407)J., (Qidushin 1, 2) ( 59b).. -Mais si le maître peut en disposer pour son fils, pourquoi ne peut-il pas à plus forte raison la destiner à un frère? Car, si le maître peut la destiner au fils, qui ne peut pas remplacer son père en lévirat, ni pour le déchaussement, ni pour le mariage; à plus forte raison doit-il pouvoir la destiner à un frère, lequel peut prendre sa place en cas de lévirat, soit pour épouser la veuve, soit pour être déchaussé par elle? Ce raisonnement n'est pas fondé; car on peut lui opposer que, par contre, le fils équivaut au père, s'il s'agit de racheter du trésor un champ paternel consacré au culte (408)(Lv 25, 45)., tandis que le frère n'a pas un droit équivalent (et son opération de rachat n'empêcherait pas l'immeuble d'échoir à la race sacerdotale lors du jubilé). Ce n'est pas à dire qu'en raison du défaut d'équivalence juridique pour la revendication d'un terrain d'héritage, le frère devrait pouvoir lui destiner l'esclave juive (en déduisant de cette question de terrain, comparée à celle du lévirat, que pour le reste les droits sont égaux); puisque le verset spécifie: le maître la destinera au fils; à celui-là seul, il peut la destiner, non à un frère.
Pnei Moshe non traduit
כיצד כו' ואם לבנו ייעדנה. סוגיא זו כתובה לקמן פ''ק דקידושין הלכה ב' ואיידי דמקשי לקמן ממתני' מייתי לה הכא:
ואם לבנו. כתיב לבנו הוא מייעדה בכסף מקנתו ואין מייעדה לאחין:
ופריך אלא אם אמרת בבן. כלו' דאם בבן הוא מייעדה נימא דייעדנה לאחיו מק''ו כו':
ת''ל כו' ל''ג עד לקמן וכן הוא בקידושין:
שהוא קם תחתיו בשדה אחוזה. דהמקדיש שדה אחוזה ופדאה איש אחר יוצאה לכהנים ביובל ואם פדאה הוא עצמו אינה יוצאה לכהנים ואם פדאה בנו קם תחת אביו ואין יוצאה לכהנים כדתנן פ''ז דערכין:
הואיל ואינו כו' ת''ל כו'. ואע''ג דק''ו פריכא הוא ולמה לי קרא משום דאיכא למימר שדה אחוזה גופא תיפוק מק''ו דיבום דאחיו קם תחתיו והאי הואיל כו' ה''ק הואיל דאמ' משום שאין קם תחתיו הא ליתא דנילף שדה אחוזה וייעוד מק''ו דיבום:
אינו דין שייעדנה לו. בלשון בתמיה דאפ''ה דין הוא כדאמרן:
ת''ל ואם לבנו. והשתא דמעטי' קרא מיעוד הוי יעוד גופא פירכא לשדה אחוזה. ובבבלי קידושין י''ז וב''ב וערכין קאמ' פירכא אחריתא על ק''ו דשדה אחוזה דכלום יש יבום אלא במקום שאין בן:
וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לִבְנוֹ הוּא מְייָעֲדָהּ וְאֵינוֹ מְייָעֲדָהּ לְבֶן בְּנוֹ. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. בְּפָרֲשַׁת נְחָלוֹת אַתְּ עֲבַד בֶּן בֵּן כְּבֵן וְהָכָא לֵית עֲבַד בֶּן בֵּן כְּבֵן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מָאן דָּמַר לִי הָדָא מִילְּתָה אֲנָא מַשְׁקֶי לֵיהּ קוֹנְדִּיטוֹן. הָתִיב רִבִּי תַנְחוּם. הֲרֵי פָרֲשַׁת נְחָלוֹת הֲרֵי עָשִׂיתָ אָח כְּבֵן וּשְׁאָר כָּל הַקְּרוֹבִים כְּבֵן. (וְאֵין) אַתְּ עוֹשֶׂה בֶּן בֵּן כְּבֵן. הָתִיבוֹן רַבָּנִן דְּקַיסָרִין. הֲרֵי פָרֲשַׁת טֻמְאוֹת הֲרֵי עָשִׂיתָה אָח כְּבֵן וּשְׁאָר כָּל הַקְּרוֹבִים כְּבֵן. וְאֵין אַתְּ עוֹשֶׂה בֶּן בֵּן כְּבֵן. אָמַר הָא אֲזִיל קוֹנדִּיטוֹן.
Traduction
De plus, il la destinera à son fils, à l'exclusion même du petit-fils (malgré l'équivalence des droits de ce dernier, en fait de succession directe pour les biens immeubles). Samuel b. Aba demanda, en présence de R. Zeira: pourquoi est-ce qu'en fait de succession le petit-fils (409)Il prime, en droit, tous les autres collatéraux. est considéré à l'égal du fils, tandis qu'il ne l'est pas ici pour la question de destination d'une esclave? A celui qui me résoudra cette difficulté, répondit R. Zeira, je donnerai à boire du vin épicé, conditum (comme récompense). R. Tanhoum répliqua que l'on pourrait répondre ceci: pour l'ordre de succession, on constitue le frère à l'égal du fils (à défaut de ce dernier), puis tous les autres parents, ainsi que leurs descendants; tandis que l'on ne considère aucun de ces degrés de parenté à l'égal du fils pour la destination d'une esclave. Ceci ne prouve rien, observèrent les rabbins de Césarée; car, pour la question de propagation des impuretés, soit le frère, soit d'autres parents sont tenus impurs à l'égal du fils, tandis que le fils ne l'est pas au même titre. Allons, dit-il, déjà ton offre de vin épicé est perdue (puisque la solution est trouvée).
Pnei Moshe non traduit
ואם לבנו. וכן דרשינן למעט בן הבן דאינו מייעד:
בפרשת נחלות את עבד בן הבן כבן. דבן הבן יורש במקום הבת כבן:
והכא. אמאי לית את עביד כו':
מאן דאמר לי. טעמא דהדא מילתא אני משקה לו כוס של יין קונדיטון:
והשיב ר' תנחום הרי פ' נחלות. כלו' דשאני נחלות דמצינו דעשיתה אח כבן כלו' דאפילו אח ושארי קרובים יורשין אם אין שם יורש היותר קרוב ועכ''פ מצינו דשייכי' בירושה אבל ביעוד אין שום יעוד בקרובים:
התיבון רבנן דקיסרין. על תשובת ר' תנחום דאין ראיה מזה דהרי פ' טומאה כו' דכהן מטמא לאחיו ולשארי קרובים האמורים בפרשה כמו שהוא מטמא לבן:
ואין כו'. ואפ''ה לא מטמא לבן הבן כבן:
וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לְדַעַת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן לְדַעַת. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כֵּן. אִית כָּאן כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדוֹמָא. אֲפִילוּ תֵימַר אִית כָּאן כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה לֹא קָטָן הוּא. אִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה. לְדַעַת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְייָעֲדֶנָּהּ בֵּין לִבְנוֹ הַגָּדוֹל בֵּין לִבְנוֹ הַקָּטָן בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא מִדַּעַת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ מְייָעֲדָהּ אֶלָּא לִבְנוֹ הַגָּדוֹל בִּלְבַד לְדַעַת.
Traduction
De ladite expression '' s'il la destine à son fils '', on conclut (par analogie de termes) que cette destination doit être faite avec l'assentiment (ou connaissance de cause). Selon R. Yohanan, au contraire, cette attention spéciale est inutile. R. Jacob b. Aha ajoute: l'opinion qui exige cette attention spéciale exprime l'avis de R. Yossé b. R. Juda. Toutefois, dit R. Samuel b. Abdima, même en admettant qu'il faut l'assentiment, comme le veut R. Yossé b. R. Juda, n'est-il pas évident qu'il peut s'agir aussi d'un enfant non encore nubile? (la destination pourra donc être faite indistinctement). Au sujet de cette même expression, R. Yohanan dit: le maître peut la destiner à tout fils, soit grand, soit petit, avec ou sans assentiment; R. Simon b. Lakish dit: le maître peut seulement la destiner à un grand fils (nubile), et avec son assentiment.
Pnei Moshe non traduit
אמר לו ר''ז הא אזיל קונדיטון. שהפסדת א''נ ר''ת בעצמו קאמר על שהשיבו לו:
לדעת. שצריך שיהיה היעוד מדעת:
ור' יוחנן פליג לית כאן לדעת. אין צריך מדעת ור''י לטעמיה דאמר לקמן מייעד אפי' לבנו הקטן:
אית כאן כר''י בר יהודה. כלו' הא דאמר דבעינן לדעת ר''י ברבי יהודה היא דאמר שם וכן בבלי שם דף י''ט דמעות הראשונים שקיבל האב בעד כסף מקנתה לאו לקידושין ניתנו ולפיכך צריך דעת שתקבל עליה וקס''ד דכמו דבעינן דעת דידה כן נמי לדעת דידיה:
וקאמר ר' שמואל עלה דלא היא דאפי' תימר כר' יוסי בר''י דוקא דעת דידה אבל לא דידיה:
לא קטן הוא. בתמיה לא משמעות הכתוב הוא דאפי' לבנו קטן מייעדה דהא לבנו סתמא כתיב וקטן מי אית ליה דעת:
אם כו'. מימרא אחריתא היא דמייתי פלוגתא דר''י ור''ל:
לדעת. דעת דידה א''נ אדידיה קאי ור''י פליג דמייעדה אפילו לבנו קטן וא''צ לדעת:
בלבד לדעת. כלו' דצריך לדעת ולפיכך אינו מייעדה אלא לבנו הגדול בלבד א''נ לדעת דידה נמי קאמר וכדר' ינאי בבבלי שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source